אהבה עצמית זה לא ללכת iלחבק את
עצמך מול המראה.
אהבה עצמית זה לקבל לאהוב ולסלוח
לעצמך על כל הדברים שעשית ואמרת
לאחרים, כל הדברים שהיו, כל הדבר
שבמבט לאחור אתה אומר לעצמך
לא הייתי צריך להגיד או לעשות
את זה.
האנשים שאנחנו הכי קשים איתם זה
עם עצמנו ובגלל שאנחנו קשים עם
עצמנו יש לנו כל מני חוקים במודע
ובתת מודע, חוקים דרכם אנחנו
אוסרים על עצמנו לעשות את
הדברים שיעשו לנו טוב.
למדנו להעניש את עצמנו בכל מני
דרכים לאכול דברים שלא טובים
לנו, לייסר את עצמנו, להאמין
שצריך לסגף את עצמנו ולמנוע
מעצמנו הנאות כדי להגיע להצלחה
שלנו.
למדנו להאמין שהכל קשה ושצריך
לסבול בחיים כדי להיות מאושרים,
למדנו פשוט להכות את עצמנו
במילים, במעשים ובמחשבות
שמרוב שהם חלק מהשיגרה
שלנו אנחנו בכלל לא מודעים
אליהם.
אני גיליתי שאנחנו לא באמת רואים
איך אנחנו מתייחסים לעצמנו, אנחנו
לא יכולים לדעת זאת.
אבל יש דרך טובה מאד לדעת איך
אנחנו מתייחסים לעצמנו באמת
באמת, הכי באמת וזו הדרך הכי
כנה הכי אמיתית והכי תכלסית
והיא לא תמיד נעימה כי זה לא
תמיד נעים לגלות איך אנחנו
מתייחסים לעצמנו באמת.
הדרך הזו היא פשוטה מאד.
ישר, קצר וקולע.
וזה הולך ככה.
הדרך בה אנחנו מתייחסים לבני
או בנות הזוג שלנו אחרי שנגמרת
תקופת ההתאהבות – זו בדיוק אותה
הדרך בה אנחנו מתייחסים לעצמנו.
הדרך בה אנחנו שופטים את האנשים
סביבנו זו הדרך בה אנחנו מתייחסים
לעצמנו.
הדרך בה אנחנו קשים ומעירים ומקפידים
וחייבים שכל דבר יעשה בדרך שלנו ואם
טעינו אז מגיע לנו עונש – זו הדרך בה
אנחנו מתייחסים לעצמנו.
למדנו בחיים שמי שטועה מגיע לו עונש.
אם טעית מגיע לך להענש.
“על טעויות משלמים” – כך הם אומרים.
וכך, גדלנו והמשכנו לטפח את האמונה
הזאת בראש ולאורך החיים והניסיונות
שלנו והחוויות שלנו ומערכות היחסים
שהיינו חלק מהם עשינו דברים ואמרנו
דברים שלא תמיד היו מתוך ההיגיון
או המחשבה הבריאה ומיושבת
ופעלנו מתוך רגש וסערה של
תחושות פנימיות ופגענו באנשים.
כשחזרנו לישוב הדעת שלנו ולמחשבה
מאוזנת וצלולה ובחנו מחדש את
ההתנהגות שלנו באותם רגעים
שהיו, הגענו עם עצמנו למסקנה
שהיינו פשוט חרא של אנשים,
שעשינו טעות, שעשינו משהו
שלא היה צריך להיעשות
וזו האמת, עשינו לעצמנו
חשבון נפש ושפיטה וגילינו
שלא היינו מי יודע מה,
טעינו, פגענו, נזקנו,
חטאנו, קיללנו, הרבצנו,
האשמנו, בגדנו, לכלכנו,
זיהמנו, הרסנו.
טעינו ובגדול.
ומה קורה למי שטועה?
הוא צריך לשלם.
ואם אין מישהו שיגרום לנו לשלם על
הטעויות שעשינו אז אנחנו גורמים
לעצמנו לשלם עליהם.
ואיך אנחנו גורמים לעצמנו לשלם?
פשוט מאד.
לא בצורה ישירה כמובן כי הרי אנחנו
לא עד כדי כך טיפשים.
מה שנעשה זה שאנחנו נדאג להיות
במערכות יחסים עם אנשים שגורמים
לנו לשלם.
אנחנו ניהיה עם אנשים שמכים אותנו
רגשית ופיסית,אנשים שהכי קל להגיד
שהם “אנשים רעים” אבל הם לא אנשים
רעים, הרי אנחנו בחרנו להיות שם והם
זה רק מה שהם.
ולמעשה הם זה לא רק מה שהם אלא
הם זה בדיוק מה שאנחנו.
אנחנו אלה שהיינו צריכים את ההלקאה
הזו, אנחנו אלה שהאמנו שזה מה שמגיע
לנו על הטעויות שעשינו לכל אורך העבר
שלנו.
אבל לא עוד!
די, חלאס, כמה אפשר להכאיב לעצמנו
ולהאשים אחרים שעושים לנו את זה,
כמה אפשר לשלם, לסבול, לפגוע בנו
ובאחרים בגלל שפעם מתישהו לא
היינו הכי מושלמים בעולם?!
אנחנו חייבים סליחה.
האנשים שהכי קשה לנו לסלוח להם
אלא אנחנו.
האנשים שהכי קשה לנו לאהוב אותם
הם אנחנו, האנשים שאנחנו הכי קשים
איתם זה אנחנו וזה לא נכון ככה.
זה הדבר היחיד שהורס לנו את החיים.
אנחנו לא צריכים קורסים משוכללים
לניהול זמן או למיקוד ועשייה ומציאת
היעוד או שום דבר מהדברים האלה,
אנחנו רק צריכים ללמוד לאהוב את
עצמנו עם כל מה שעשינו בחיים ועם
כל ה”טעיויות” שטעינו ולהבין שהן
לא טעויות ולהסתכל עליהן בעיניים
אחרות, עיניים של אהבה וסליחה
ולהתייחס לעצמנו בדיוק כמו שהיינו
סולחים לחבר או לילד או לבת זוג
שאנחנו מאד אוהבים.
הרי על מעשים של ילד קטן ותמים היינו
מוצאים סליחה בלב שלנו והיינו מעבירים
את זה הלאה וכך אנחנו גם חייבים ללמוד
ולמצוא סליחה לעצמנו, למצוא סליחה בלב
שלנו לילדים שהיינו, לאנשים המבולבלים
והנסערים שהיינו, להבין את עצמנו, לרחם,
לאהוב, לחמול, להתפעל מהתמימות ולקבל
את עצמנו, לאהוב ולסלוח ולהגיד את זה
לעצמנו “אני סולח לך אני אוהב אותך אני
מודה לך אני מקבל אותך על הכל!” לחשוב
על המקרים שאנחנו לא סולחים לעצמנו על
עצמנו ולהעביר אותם הלאה.
לא לגדול עם בושה!!! לא לגדול עם בושה
לעצמנו, אז מה אם אנחנו עשינו דברים
לא טובים בעבר, אסור לנו להתבייש
בהם ועלינו לעמוד מאחורי מי שהיינו
ומי שאנחנו ולקבל את זה שזה מה
שרצינו לעשות באותו זמן וזה מה
שהיינו באותו זמן זה מה שהיה
נכון לנו לאותו הזמן וזה בסדר גמור.
הרי לנו באמת מושג למה התנהגנו ככה
ומה התכנית האלוהית שעומדת מאחורי
הפעולות שלנו ומהם החישובים הקוסמיים
של כל פעולה ופעולה ואיך אנחנו בזה שעשינו
רע לאחרים אולי בעצם עשינו להם טוב ואולי
דרך הדברים שאנחנו חושבים שהם היו לא
טובים בזמנו – דווקא גרמנו לאנשים להתעורר
ולקבל החלטות חשובות שעוררו אותם ולקחו
אותם למקום טוב שאם לא היינו עושים או
אומרים להם אתה דברים הללו בזמנו – הם
לא היו נמצאים במקום הטוב שהם נמצאים
היום.
כך או כך, אנחנו לא יודעים את החשבונות
של הבורא ושל היקום ואנחנו לעולם לא נבין
למה הדברים נעשו או נאמרו כמו שהיו כי
בסופו של דבר כולנו חלק מתכנית הרבה
הרבה יותר גדולה ממה שאי פעם נוכל
לראות או להבין.
אז אם כך, עלינו להיות גאים בעצמנו!
כן גאים! על מי שאנחנו! לבקש סליחה
ממי שצריך לבקש, לתקן, לקחת אחריות
על החיים שלנו וליצור אהבה בין האנשים
שפגענו בהם אבל לא לכעוס על עצמנו,
אין בזה שום דבר טוב וזה לא מוביל לשום
מקום וזה לא עושה טוב לאף אחד, זה לא
מה שאלוהים רוצה עבורנו ולא מה שאף
אחד רוצה עבורנו.
אף אחד לא באמת רוצה שנסבול חוץ מעצמנו.
באופן מוזר שכזה אנחנו היחידים שרוצים
לגרום לנו סבל.
ללמוד לאהוב זה אומר איפה שיש את כל
הסיבות לא לאהוב, לאהוב זה לא כשמישהו
עושה עבורנו את מה שאנחנו רוצים מתי
שאנחנו רוצים וכמה שאנחנו רוצים ואיך
שאנחנו רוצים, לאהוב זה כשמישהו עושה
עבורנו את מה שאנחנו לא רוצים בזמן
שאנחנו לא רוצים בכמות שאנחנו לא
רוצים ובצורה שאנחנו הכי לא רוצים.
ברגעים האלה נמדדת עוצמת האהבה
שלנו והאנשים שעושים לנו “רע” הם
לא באים סתם לחיים שלנו, הם באים
כדי ללמד אותנו לפתוח את הלב שלנו,
הם באים בגלל שהלב שלנו נחסם עם
השנים אז הם עושים לנו דברים נוראיים
וקשים ולא כי הם אנשים רעים אלא כי
הם שליחים שבאים לעזור לנו לפתוח
את הלב שלנו כי מה שרע לנו הוא
דווקא מה שטוב לנו.
בדיוק כמו מקלחת קרה, בדיוק כמו הורה
שדורש ומקשה, בדיוק כמו מכשיר כושר
עם משקולות כבדים מאד.
זה מרגיש רע – אבל זה עושה טוב.
המשקל הוא חבר שלנו, הקושי הוא חבר
והאנשים שבאים ומטילים עלינו קשיים
הם בסך הכל שליחים של היקום ושל
הבריאה העליונה ואין שום טעם או
היגיון לכעוס עליהם, בדיוק כמו שאין
טעם או הגיון לכעוס על עצמנו ועל
“טעויות” העבר שלנו בזמן שאנחנו
היינו שליחים עבור אנשים אחרים.
האנשים ה”רעים” שאנחנו פוגשים בדרכינו
הם שליחים באים לעזור לנו לשחרר את
החסימות שאספנו עם השנים, הם עושים
לנו דברים נוראיים כדי שבאותו רגע שאנחנו
מרגישים את הרפלקס והאינסטינקט שפיתחנו
עם השנים – שהוא להיסגר וללכת מהם –
אנחנו מפעילים את המחשבה ועושים את
ההפך, ואז אנחנו מתמלאים באהבה ולא
מענישים אותם, אנחנו אוהבים אותם
ונותנים להם, אנחנו מפרגנים להם, אנחנו
תומכים בהם, אנחנו חושבים עליהם טוב
ומספרים לעצמנו שהם אנשים טובים שעשו
לנו את מה שהם עשו כי הם מפחדים בעצמם,
כי הם מבולבלים בעצמם ואולי ציפינו שהם
יהיו מובילים בחיינו אבל גם הם חיים בחוסר
וודאות וגם הם אנשים והם תמיד בצמיחה
והם תמיד קמים ונופלים בדיוק כמונו כי
כשאנחנו לומדים לקבל את עצמנו אנחנו
לומדים לקבל אחרים וכשאנחנו לומדים
לקבל אחרים באמת אנחנו גם לומדים
לקבל את עצמנו, הריפוי הזה של הלב
הכואב הוא פועל לשני הכיוונים, הוא
יכול לעבוד מכאן ומכאן.
“אני אוהב אותך” – זו העבודה שלנו בחיים
האלה, להגיד את זה לכל דבר ולכל אחד,
לאנשים שחותכים אותנו בכביש, לטלפון
שנפל לנו על הרצפה והתעצבנו על עצמנו
באותו רגע, לכלבה שעושה קקי בסלון,
למחשב שנתקע ולוקח לו 10 שנים לעלות,
לאנשים שמציקים בשאלות והערות מעצבנות,
לכאב בטן שלנו, לרצון שלנו לאכול יותר מדי
או לישון יותר מדי, לטעות הזו שחזרנו עליה
עוד פעם למרות שחזרנו עליה כבר 17 פעם
שוב ושוב.
זו העבודה שלנו בחיים האלה, להגיד “אני
אוהב אותך” לכל מה שאנחנו עושים וחושבים,
לאיברים שלנו, לפצעים שלנו, לעבר שלנו,
לאנשים, לרגעים שאנחנו חושבים על כל מה
שלא הספקנו לעשות היום וזה עוד פעם קרה
עוד יום התבזבז ומה יהיה איתי ומתי אני אשתנה…
אז זהו שלא!! פשוט לא עוד!
לא צריך פה טכניקה מתוחכמת או שנים של
טיפולים, צריך רק להגיד לעצמנו “אני אוהב
אותך”.
זה הכל.
אני אוהב אותך.
להגיד את זה לכל דבר לפחות 500 פעמים
ביום, כל יום והתדר הזה של האהבה פשוט
נכנס פנימה, זה מנקה את הכל, הכל הכל
הכל, כל החולי כל הפחדים, כל הכאב, כל
העיסוק העצמי המוגבר שלנו, את הכל
כולל הכל!
לא צריך להרגיש את זה ולא צריך לנסות
להביא את זה מתוך איזה עומק של תחושה,
אלא פשוט להגיד את זה.
זה הכל.
“אני אוהב אותך” וזו העבודה שלנו בחיים
האלה, להתאמן על אהבה כל הזמן ובכל
מקום ולזכור תמיד שכל מה שאנחנו
רואים וכל מי שאנחנו פוגשים הם בעצם
שלוחה של הנפש שלנו ואהבה עצמית
אמיתית היא לאהוב את כל מה שקורה
לנו, את כל מי שאנחנו פוגשים, את כל
מה שאנחנו רואים, את כל מה שאנחנו
חווים כי הכל בעצם זו השתקפות של
הנפש שלנו ולאהוב את עצמנו זה לאהוב
את הכל כי אנחנו זה הכל, העולם זה
אנחנו ולאהוב את עצמנו באמת זה
לאהוב את כל העולם כולו ואת כל מה
שבתוכו כי כל מה שבעולם זה בסך
הכל השתקפות של כל מה שקיים
בנפש שלי.
סתם לאהוב היום זה לא סתם, זו אמנות.
הרגישו חופשי לשתף את האהבה והלמידה, זה בחינם ועוזר להמון אנשים.
SHARE, it`s free.
אייל אברהם לוי
www.Levilife.com
תגובות