הרגע בו רצית לפרוש הוא בדיוק הרגע בו
הקסם מתחיל לקרות.
הרגע בו אתה רוצה לעצור, זה בדיוק הרגע
בו האימון שלך רק מתחיל.
ברגע שאתה רוצה לעזוב הכל ולחזור לנוחות
שלך, למקום המרווח שלך שלא מצריך ממך
להתאמץ, זה בדיוק הרגע בו אתה עומד
לחוות את פריצת הדרך הגדולה ביותר
של החיים שלך.
הדחף לעזוב כשקשה הוא בסך הכל מנגנון
הגנה של ה”אני” הישן שלך.
אותו “אני” ישן שקיים בך יודע שהוא הולך
למות, הוא מרגיש את זה ולכן הוא נלחם
על ההישרדות שלו ואומר לך: “תקשיב,
אתה עייף”, “תראה מה הוא עשה, אתה
רואה מה שאמרתי לך – לא יצא מזה שום
דבר”, “ניסית וניסית וזה לא מתקדם לשום
מקום”, “הם לא שווים את ההשקעה שלך”,
“זה לא רציני מה שקורה פה, זה לא לרמה
שלי”.
הקול הזה של ה”אני הישן” קיים בכולנו
וביהדות גם יש לו שם: סיטרא אחרא,
שזה בארמית, “הצד האחר”, או הקול
של השטן, של יצר הרע, שרוצה שתישאר
במקום הנח שלך ושלא תגדל כי אם לא
תגדל ולא תצמח אז גם לא תיהיה מאושר
והוא לא רוצה שתיהיה מאושר וזה לא כי
הוא רע אותו יצר הרע, הוא פשוט פחדן,
הוא רק נראה מפחיד ואיום, הוא רק מציג
את עצמו ככזה, אבל כמו כל הפחדנים,
הוא תמיד מסתתר, רק נובח ולא באמת
עושה שום דבר, הוא רק עושה לך “בוו”,
כדי שתיבהל, כמו כלב פינצ’ר קטן שעושה
הרבה רעש וצלצולים ושום דבר יותר מזה
זה הכל, מי שבטוח בעצמו לא צריך
להסתתר כל הזמן ותראה אותו, מתחבא
לו כמו נקניק.
הוא מפחד משינוי הפחדן הזה, הוא מפחד
מהעוצמות שקיימות בך, הוא מפחד מהרגע
בו תיהיה אדון לעצמך, הוא מפחד שתסמוך
על עצמך ב100% כי זה משהו שאתה לא
מכיר הרי כל החיים שלך הרגילו אותך להיות
תלוי במשהו חיצוני, בין אם זה ההורים שלך,
הבעל או האישה שלך, הסיגריות, האוכל,
הקניות, הסמים, האלכוהול, הסקס, הבגדים,
ההצלחה וההשגיות שלך ועוד ועוד ועוד.
אתה לא שולט ברגשות שלך ולכן כל פעם
שעולה לך רגש שאתה לא יודע להתמודד
איתו אתה בורח למקום אחר, למשהו חיצוני
שישנה לך את ההרגשה הפנימית בה אף
פעם לא למדת לשלוט.
כל החיים שלך רק לימדו אותך להיות תלוי
וברגע שהכל הופך קשה, ברגע שהכי בא
לך לעזוב, זה בדיוק הרגע שאם תחזיק
חזק ותשמע את הקולות של ה”אני הישן
שלך”, הצד האחר שבך, תשמע אותם
אבל לא תקשיב להם כי היום אתה יודע
שבשיא הקושי, זה בדיוק הרגע של שיא
ההצלחה, שניה אחרי הקושי הכי גדול
זה מגיע אבל אתה חייב להפנים את
מה שאני כותב לך כאן ולהחזיק חזק
בזמן אותו הקושי למרות הפיתויים
ללכת למקום אחר.
אני קורא לך להחזיק הכי חזק שאתה יכול
כי בדיוק ברגע בו אתה רוצה לפרוש, זה
הרגע שהקסם הגדול מכולם עומד להתחולל,
קסם שאף פעם לא נשארת מספיק זמן כדי
לראות אותו קורה, אבל היום אתה חכם יותר,
מבין יותר, יודע איך הדברים עובדים, היום
אתה לא אומר יותר: “אם זה לא הולך חלק
כנראה שזה לא צריך ללכת” כי היום אתה
מבין שזה לא אמור ללכת חלק, אתה מבין
שהתהליך הוא קשה ולא כדי להתעלל בך
אלא כדי לחזק אותך, הדרך קשה כי אלוהים
רוצה לעזור לך לעצב את עצמך מחדש
לצורה משוכללת כזו שלא הכרת עד היום
ואתה תתעצב מתוך הקושי, מתוך הסבל,
מתוך החוסר ולא כי זה אישית נגדך,
ככה אלוהים בחר לעשות את העולם הזה.
ככה זה בשביל כולם.
זה שלך, זה כאן, זה אתה.
תזכור את המילים האלה.
בשיא הקושי – רק שם מתחיל הכל, כל השאר
זה רק חימום לרגע הזה, שהוא רגע האמת,
זה רגע שאתה לא לומד בו, זה הרגע בו אתה
נבחן, נבחן לראות כמה באמת הפנמת את כל
מה שלמדת או שאתה רק מדקלם את המנטרות
האלה כמו כולם היום, אתה נבחן לראות שזה
באמת נכנס לגוף שלך, לבטן שלך, לנשמה שלך
ולא רק לסטטוסים או למילים היפות עם השיחות
של החברים בסלון כשהכל נח.
זה רגע האמת שלך ושם, אם תחזיק רק עוד
קצת, אתה תראה ניסים שלא יכולת אפילו
לדמיין, הפתעות שבחלומות הגדולים ביותר
שלך לא ראית.
הרגע שבא לך לעזוב, זה לא הרגע של הסוף,
זה הרגע בו הכל מתחיל.
סתם לחיות היום זה לא סתם, זו אמנות.
שלך, אייל אברהם לוי.
תגובות