כשאתה פותח את הלב שלך לעולם ונותן
מכל הלב – כך העולם פותח את ליבו שלו
אליך ומעניק לך כפליים.
לפעמים אנחנו תקועים בלופ.
לופ של לעשות את העבודה שלנו בצורה
כזו שהיא בדיוק מספיק טובה כדי שלא
יפטרו אותנו אבל לא מספיק טובה כדי
שבאמת נתקדם בה.
אנחנו מדברים עם הקרובים שלנו ומבלים
עם המשפחה על אוטומאט, אותן שיחות,
אותה התנהגות, אותו הטון, הכל אותו
הדבר, על אוטומאט.
לא נותנים יותר מדי אבל נותנים מספיק
כדי להרגיש בסדר עם עצמנו ולסמן וי.
ככה גם בתהליכים של התפתחות אישית,
למידה, שינוי, התחדשות
.
אנחנו עושים את מה שצריך אבל לא מעבר.
ופה בדיוק הבעיה.
הבעיה היא שאני שומע הרבה אנשים טובים
שאומרים לי “עשיתי את מה שצריך, למה זה
לא קורה לי? למה ההצלחה לא באה? למה
דברים לא מתקדמים?”
והעניין הוא שהחיים לא מתקדמים עבור מי
שעושה את מה שצריך אלא עבור מי שעושה
יותר ממה שצריך והאמת הגדולה ביותר היא
שזה גם לא רק הקטע של מה אנחנו עושים
ואם צריך לעשות את זה או לא אלא זה איך
אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים.
הכוונה הפנימית שלנו היא העיקר בכל מעשה.
אפשר לאכול כדי לשבוע או ליהנות מהטעמים
או שאפשר לאכול כדי שיהיה לי כוח היום לכתוב
פוסטים שיחזקו את לבבות האנשים שקוראים
ושהאוכל הזה יתן לי את האנרגיה לחשוב נכון
ולהיות בשיקול דעת מדוייק להעניק את הכי
טוב שלי לכל אדם שאפגוש.
אפשר ללכת לבקר את ההורים כדי לסמן וי או
כדי היינו באזור או כי צריך או כדי לקבל מהם
משהו או לקחת משהו מהבית שלהם לבית
שלנו או שאפשר להגיע לבית של ההורים כדי
לשמח אותם, להועיל להם, למלא אותם,
להעניק להם שפע וברכה ולשפר את איכות
חייהם.
הפעולה היא לכאורה – כלפי חוץ – אותה
הפעולה בדיוק, אבל הכוונה הפנימית
היא שונה בתכלית ומייצרת משהו אחר
לגמרי בעולם הפנימי שלי ובביטוי החיצוני
שלך הכוונה הזו.
כי אם אני אלך להורים שלי למשל כדי
לקחת מהם משהו או כי אני צריך ללכת
לשם אז אני אלך ואשאר ואהיה חסר
סבלנות ואסתכל בטלפון כל הזמן לראות
כמה זמן עבר ובזמן שאני אהיה שם אני
אחשוב על כל הדברים האחרים שאני
צריך לעשות ולא באמת אהיה בתוך
השיחה אלא אנהל אותה בצורה הכי
חולינית (מלשון חולין) בעולם, סתם
שיחה, לסמן וי, להיות מבלי באמת
להיות וללכת.
אם אני אלך להורים שלי מתוך כוונה
להועיל להם ולשמח אותם ולעזור במה
שצריך אז אני אלך אליהם ובזמן שאהיה
שם אני אחשוב מה אפשר לעשות בבית,
מה צריך להיעשות פה שאם אני אעשה
אותו זה יקל עליהם? איך אני יכול לשמח
אותם עכשיו? אילו נושאי שיחה מעניינים
אני יכול ליצור ולהעלות? מהם הדברים
הטובים היפים בהורים שלי? על מה אני
יכול לפרגן להם? במה אני יכול להועיל
להם?
לכאורה זו אותה הפעולה – ללכת ולבקר
את ההורים – אבל הביטוי של הפעולה
הזו אם בכוונה כזו או אחרת – שונה
לחלוטין.
בעצם הכוונה הפנימית של כל דבר –
לפני שאנחנו מבצעים אותו – זה
החלק החשוב מכל.
כל עניין הביקור של ההורים הוא כמובן
דוגמה אחת מני רבות.
העלינו את נושא האכילה מקודם אז בואו
נחדד את העניין הזה בצורה עמוקה יותר.
אם למשל אני אוכל רק כדי לאכול ורק
כגלל שאני רעב (ש**אני**) אז אני יאכל
כדי להתמלא, אני אלעס את המזון ללא
מחשבה, אני אולי גם אראה טלויזיה או
אגלוש בפייסבוק במקביל או אדבר בטלפון,
אני יאכל מבלי להפעיל מחשבה ואבלע
את האוכל באוטומאט כמו רכבת אווירית
ולפני שאסיים בפה ביס אחד – כבר אלעיט
את עצמי בביס נוסף וכך ביס אחר ביס
אמצא את עצמי מפוצץ, מלא אוכל ולאחר מכן
כבד וחסר חשק לעשות דברים הרבה יותר
חשובים ומעניינים עם החיים שלי מלבד לאכול.
אבל אם אני אוכל מתוך כוונה שהאוכל הזה
יתן לי כוח ויחזק אותי לעשות אחר כך את
המשימות החשובות שיש לי היום ולעזור
לי לייצר אנרגיה ויתן לי את הדלק להועיל
לעולם, לעזור לאנשים, לכתוב פוסטים,
לצלם סרטונים, לחשוב טוב על עצמי
ועל הסביבה, אז אם אני אוכל עם
מחשבה כזו אני יאכל את המזון לאט,
בסבלנות, בלי הפרעות, אלעס כל ביס
כמו שצריך כדי שהמזון יתעכל בצורה
הטובה ביותר ומבלי לגזול ממני כוחות
מיותרים וחשובים על עיכולו, אני אדע
מתי להפסיק את האכילה ולעצור אותה
בזמן, אני אהיה מלא אבל לא שבע ואז
– לאחר האכילה מיד אמשיך בעוד יום
מדהים של עשייה, יצירה ופעולות מועילות
לעולם ולבריאה.
אז לכאורה הפעולה היא אותה הפעולה.
אדם אוכל אוכל.
אבל העניין בכל פעולה זה לא הפעולה
עצמה כי אם הכוונה שהאדם מכוון לפני
שהוא פועל וההצלחה שלך או התועלת
והתוצאה שתגיעה מהפעולה שאתה
עושה לא תגיע מהפעולה עצמה אלא
מהכוונה הפנימית שהכנסת בתוך הפעולה
והגילוי הזה הוא סוד ענק.
כי יש אנשים שיכולים לעשות – כלפי חוץ –
בדיוק את אותם הדברים כמו אנשים אחרים
אבל לא יקבלו את אותן התוצאות.
יש אנשים שילכו היום לעבודה כדי לעשות
את מה שהם צריכים ויש אנשים שילכו
לעבודה כדי להתקדם ולשפר את החברה
שהם עובדים בה ולהועיל לסביבה שלהם
ולצמוח ולגדול בתוך מקום העבודה שלהם,
אז שני האנשים הללו ילכו למקום העבודה
שלהם אבל מתוך כוונה אחרת לגמרי ולכאורה
הם יעשו את אותו הדבר אבל יקבלו תוצאות
שונות לחלוטין בטווח הקצר ובמיוחד בטווח
הזמן הארוך כי אדם שחי לאורך זמן מתוך
התנהגות והרגשה שהוא “חייב” או “צריך”
לעשות משהו, לאורך זמן הוא לא יהיה
מאושר, הוא יהיה משועמם מהחיים שלו,
חסר משמעות, לא יהיה לו כייף לקום
בבוקר, הוא כל הזמן יחפש לברוח
מהחיים שלו ומהאנשים סביבו, הוא
יחפש גירויים חזקים בחוץ כמו סמים,
אלכוהול, סקס מזדמן, אכילה מופרזת
של טעמים גסים ולא יהנה משום דבר
כי הוא ימשוך אליו הנאות רגעיות בלבד
שבאות ומיד חומקות, לעומת האדם שחי
ופועל מתוך כוונה להשתפר, לעשות טוב,
לעזור, להשפיע, לתת ובאמת לעשות את
זה מכל הלב ולא רק כי צריך או כי היום
בא לו ויש לו חשק ועכשיו הוא קרא פוסט
מעניין אז הוא ישנה את הגישה שלו, אבל
רק להיום, לא! ממש לא! אלא הוא יפעל
מתוך כוונה לתת ולעשות ולהועיל ולהשפיע
ויעשה זאת יום אחרי יום ויתאמן במחשבות
שלו כל פעם לפני שהוא עושה כל פעולה
הכי פשוטה וישאל את עצמו – “למה אני
עושה את זה עכשיו?”, “איך מה שאני
עושה עכשיו יכול להועיל לעולם?” – וכך
הוא יחקור את פעולותיו ויברר את הכוונות
הפנימיות שלו וישלח חיצים של מחשבה
וכוונה בתוך כל פעולה וכך כל פעולה
שהוא יעשה, הכי פשוטה שבעולם –
תיהיה פעולה חזקה עם השפעה והפצה
של שפע רב בעולם ואותו אדם יהיה
מאושר ומסופק כי הוא יפסיק לחשוב
על הבעיות הקטנות שלו ועל ההישרדות
היומית של עצמו אלא הוא יכוון את עצמו
לעשות כל דבר עם משמעות והוא תמיד
יחיה בהווה ותמיד יהיה כאן ועכשיו וירגיש
חי וערני ומלא שמחה כי החיים שלו יקבלו
משמעות אבל הם לא יקבלו משמעות
ממשהו חיצוני שבא והולך, בעצם הוא
זה שיתן להם את המשמעות.
החיים מורכבים מפעולות ואנשים שיש
להם חיים חסרי משמעות אלו הם אנשים
שעושים פעולות חסרות משמעות.
אנשים שיוצקים משמעות לתוך כל פעולה
שהם עושים בעצם יוצקים משמעות לתוך
החיים שלהם עצמם.
משתמע מכך שהאחריות לחיות חיים
מלאי משמעות היא בידיים של כל אחד
ואחת.
את או אתה יכולים לבחור כבר עכשיו
לחיות חיים בעלי משמעות וזה מתחיל
בפעולות היום יומיות שאתה או את
עושים ביום יום.
לכוון את הפעולה לדבר גבוה, חשוב,
לדבר שחשוב לך, לכוון כל דבר שאתם
עושים, בראש, במחשבה, בלי שאף אחד
יודע, בלי שאף אחד רואה ואתם תראו
איך הכוונות החשובות שלכם יתחילו
לייצר פעולות חזקות ומשמעותיות
שייצרו לכם הצלחה וברכה ושפע
ברמות שלא הכרתם מעולם ואתם
פשוט תתמכרו לזה.
פשוט לחשוב שניה ולברר עם עצמי
למה אני עושה את מה שאני עושה
עכשיו ואולי אני בכלל לא צריך לעשות
את זה, או שאולי אני אעשה את אותו
דבר שתמיד עשיתי אבל אחרת, כי
הפעם אני מכוון למשהו גבוה יותר
ורצון עמוק יותר שקיים בתוכי שדרך
הפעולה הזו הוא יתממש.
אז תכוונו אנשים יקרים, תחיו מתוך
כוונה ולא מתוך אוטומאט ובכך כל
פעולה ופעולה שאתם עושים תצא
לכם יש מהלב ותיכנס ללבבות של
האנשים מסביבכם ותאיר אתכם,
אותם ואת העולם כולו.
לעשות מעשה ולפעול, את זה כל
אחד יכול לעשות, אבל לתת את
הלב בזמן המעשה וליצוק משמעות
וכוונה מלאה בכל פעולה ופעולה,
לכל אדם, בכל מקום, כל הזמן את
זה, רק אנשים גדולים ומיוחדים
יכולים לעשות.
ואם קראת עד לפה זה אומר שאת
או אתה, אתם אחד מהאנשים הגדולים
האלה כי אחרת התובנות האלה לא
היו מגיעות לתודעה שלכם עכשיו.
זה קיים בכם וכל מה שיש לעשות זה
רק לזכור את זה, להפיץ את זה, לדבר
על זה, ליישם את זה ולתרגל את זה
כמה שיותר.
יש לך את זה בתוכך אחרת זה לא היה
מגיע אליך.
כשאתה פותח את הלב שלך לעולם ונותן
מכל הלב – כך העולם פותח את ליבו שלו
אליך ומעניק לך כפליים.
♥ הרגישו חופשי לשתף SHARE את הפוסט ולתייג את האנשים שאתם אוהבים כדי שהם יוכלו לחיות חיים מלאי משמעות, ברכה והצלחה.
סתם לחיות היום זה לא סתם, זו אמנות.
אייל אברהם לוי
www.LeviLife.com
תגובות